הבצורת עוברת על ידינו.
לפעמים אנחנו נעצרים לרגע, שואלים, מה יהיה? נאנחים וממשיכים הלאה.
למרות האש הגדולה שהבעירה את יערות הכרמל, כילתה בתים ותבעה ארבעים וארבעה קורבנות אדם, עולם כמנהגו נוהג.
כן, עדיין יכולים להתעלם, עדין המחסור בגשמים לא פוגע בנוחות ובצרכים האישיים, הרי יש מים בברזים. "המבול אחרי." או יותר נכון "הצמא אחרי".
בתקופה קדומה כמו תקופת התנ"ך, הבצורת לא מילאה את הבורות, יבשה את הבארות, מקורת המים כלו. כל אחד ידע שהוא ובני ביתו מועדים לכליה ואכן לא פעם הבצורת פגעה קשות וגרמה לאבדות בנפש.
הנביאים בתקופת הבצורת נשלחו אל העם, להזכיר להם ששכחו את אלוהים, המקור היחידי שאליו צריך לפנות ולהישען בכל מצב, שכחו את תוכניתו, ושכחו לשם מה הם נמצאים בעולם הזה.
הבצורת היתה סימן היכר, שמשהוא לא תקין ביחסים שלנו עם אלוהים.
בירמיה יד' א' והלאה אומר אלוהים לעם:
"אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, עַל-דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת.
אָבְלָה יְהוּדָה, וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ; וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם, עָלָתָה.
וְאַדִּרֵיהֶם, שָׁלְחוּ צעוריהם (צְעִירֵיהֶם) לַמָּיִם; בָּאוּ עַל-גֵּבִים לֹא-מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם–בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ, וְחָפוּ רֹאשָׁם.
בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה, כִּי לֹא-הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ; בֹּשׁוּ אִכָּרִים, חָפוּ רֹאשָׁם… "
העם נענה בהכרת החטא, בתפילה.
"אִם-עֲוֹנֵינוּ, עָנוּ בָנוּ–יְהוָה, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ: כִּי-רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ"
אנחנו מתבצרים בחיים האנושיים כמטרת החיים, אנחנו מתבצרים בכוחינו ובעוצם ידינו.
אנחנו בוטחים ונשענים במבצרים ובחומות פנימיים כלומר נפשיים, פסיכולוגים ורוחניים. הקפנו את עצמינו במבצרים חיצוניים, כמו הרגלים נוחות, מנעמי החיים, תרבות חוקים וכו'.
גם המאמינים באלוהים מתבצרים בדת, ובמנהגים במקום, קשר חי עם אלוהים.
המבצר הפורח בשנים האחרונות הם מיסטיקנים למיניהם המציעים פתרונות לחיים, ומשום מה נוטים להאמין להם ולתשובותיהם ולא לאלוהים. בהושע ח' פסוק יד' אומר הנביא:
"וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות, הירבה ערים בצורות ושילחתי אש בעריו ואכלה ארמנותיה."
על זאת הלך העם לגלות.
אכן עוד בדברים פרק כח' נב' אומר משה בהר הקללה בהר עיבל, בשם אלוהים לעם:
"והצר לך בכל- שעריך עד רדת חומתיך הגבוהות והבצורות אשר אתה בוטח בהן בכל-ארצך והצר לך בכל-שעריך בכל-ארצך אשר נתן יהוה אלהיך לך."
ההיצרות היא לא רק חיצונית, אלא פנימית, תחושת חסר מתמיד, שום דבר לא ממלא אותנו ואם כן, לזמן קצר בלבד. החסר והרגשת הריק מתעצמים.
אלוהים החזיר אותנו לארצינו הוא רוצה להוציא אותנו מהמבצרים האנושיים, הוא רוצה אותנו לעם והוא יהיה לנו לאלוהים .
אלוהים רוצה לתת לנו אוצרות שהיו חבויים ומבוצרים, עלינו רק לבוא אליו ולבקש אותו בכל ליבינו כדברי הנביא :
"קרא אלי ואענה לך גדולות ובצורות לא ידעתם."
אלוהים ברחמיו מחכה , שולח לנו מדי פעם תזכורת. תתנערו, תתעוררו, לאן אתם רצים, שובו אלי.
נתפלל שההרס והקורבנות לא יהיו לשוא.
נעצור לרגע את שטף החיים ונבקש מאלוהים להשתתף בתוכניתו.
אלוהים פקח את עינינו לזהות את מסריך, פתח את אוזנינו לשמוע את דבריך.
תודה שבחסדיך אתה מחכה לנו בסבלנות רבה, מקבל אותנו וסולח לנו על כל משובותינו.
"הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו."
דוד וגולית 